עזה תחילה –היפוך פרדיגמתי

מאז מבצע "צוק איתן" מתבשמת ישראל מאיכות ההרתעה שהושגה בעקבותיו. חמאס אכן מורתע ופועל באופן נמרץ לסכל את הניסיונות של ארגונים שונים ברצועה לגרור את התנועה לסבב עימות נוסף מול ישראל. ההיגיון המנחה של ארגונים אלה הוא שסבב אלימות נוסף יוביל לשחיקה משמעותית של היכולות הצבאיות של חמאס וימאיסו עוד יותר בעיני האוכלוסייה האזרחית, כך שתוכשר הקרקע למיגור שלטונו ברצועה ולהחלפתו בשלטון ג'האדיסטי-סלפי.

אמנם, חמאס ממשיך במאמצים לסכל את הפרובוקציות ובאחרונה אף החריף את מהלכיו נגד ארגון 'המדינה האסלאמית בחצי-האי סיני' (וילאיאת סינאא'), שאתו שיתף פעולה בשנים האחרונות. מהלכי חמאס נגד 'המדינה האסלאמית' בשטח הרצועה והסגרת מבוקשים הפועלים בסיני לידי המודיעין המצרי נובעים ממצוקה גוברת והולכת של הנהגת הארגון ברצועת עזה, אשר הובילה למהלכי התקרבות בין מצרים לבין הזרוע הצבאית שלו. ההתקרבות הזו משרתת את המצרים במלחמתם נגד המדינה האסלמית בחצי-האי סיני. שיתוף הפעולה עם הזרוע הצבאית של חמאס נחוץ מאוד למודיעין המצרי, המתקשה לשים את ידו על בכירי המבוקשים של 'המדינה האסלאמית', ותמורת הסיוע של חמאס נכונים המצרים לשלם בהפעלה תדירה יותר של מעבר רפיח וכן לסייע בהקלת הלחץ המופעל על תושבי הרצועה. ההתקרבות בין הצדדים אינה מבשרת על ברית פוליטית-אידיאולוגית, אלא על הצורך של כל אחד מהם לקדם אינטרסים חיוניים, גם במחיר החמיצות הכרוכה בכך והאיבה והחשדנות ההדדית, שעדיין שורות ביניהם.

ההתקרבות בין מצרים לחמאס במחיר נכונות חמאס להסלים את יחסיה עם 'המדינה האסלאמית' ולהסתכן בהתגברות האלימות של חברי אותו ארגון ברצועת עזה ובפגיעה ברשת ההברחות החיוניות לצורך התעצמותו הצבאית, מעידים על גודל המצוקה בה נתונה הנהגת חמאס. בחירתו של יחיא סנוואר להנהגת חמאס ברצועת עזה הגבירה את החשש בצד הישראלי בשל עמדותיו הקיצוניות והלוחמניות, אך נדמה שהיה בה כדי לשרת את האינטרס המצרי. כעת, משנבחר סנוואר, הדמות המשפיעה ביותר בזרוע הצבאית של חמאס, להנהגת הארגון, תקל על המצרים מלאכת התיאום עמו.

עצם מעורבותו של סנוואר במהלכי התיאום עם המצרים ונכונותו לוותר על שיתוף הפעולה עם 'המדינה האסלאמית', או לכל הפחות לפגוע באיכותו באופן משמעותי, עשויה להתברר כאיתות לגבי הבנתו של סנוואר את גודל אחריותו כמנהיג החמאס ברצועת עזה. קרבתו הגוברת למצרים עשויה גם היא לסייע למצרים להפוך למתווך יעיל ונמרץ יותר בניסיון לאפשר מנגנון הסדרה בין ישראל לבין הנהגת חמאס ברצועת עזה. להבדיל מהמציאות שטרם בחירתו של סנוואר להנהגת חמאס, כאשר מתח בין הזרוע הצבאית לזרוע המדינית, בהנהגתו של אסמאעיל הנייה, הוביל להחלשה משמעותית של ההנהגה הפוליטית בעזה ולחוסר יכולתה לשלוט בזרוע הצבאית, מעמדו של סנוואר, המשפיע ביותר בזרוע הצבאית של הארגון לצד היותו גם המנהיג הפוליטי, מאפשרת סיכוי סביר יותר "לסגור עסקאות" ולהבטיח שהחמאס אכן תעמוד בהתחייבויותיה.

ישפר את היחסים עם מצרים? יחיא סנוואר

המצוקה ההומניטארית ברצועת עזה לצד פרובוקציות מתמשכות של הארגונים הסוררים ובפרט ירי ספוראדי של רקטות לעבר ישראל, וכן התגובות התקיפות של צה"ל נגד מטרות איכות של חמאס בעקבות הירי – כל אלה מעלים את מפלס המתח ואת המלכוד שאליו נקלעת הנהגת החמאס. הכרזות ההנהגות של ישראל וחמאס או של דובריהן אך מעלות את מפלס המתח, יש בהן משום סכנה של קיצור ההפוגה והתלקחות אלימה מחודשת, וליבוי דינמיקה שעלולה לגלוש מעבר לשליטת הצדדים והעדפותיהם האסטרטגיות.

12 שנים לאחר ההתנתקות מרצועת עזה ועשר שנים לאחר השתלטות חמאס על הרצועה וניתוקה מיהודה ושומרון לא שחררו את ישראל מהנטל העזתי. הישות הפלסטינית ברצועת עזה מתקיימת כישות נבדלת ונפרדת מהישות הפלסטינית בגדה המערבית, ואפילו כישות מתחרה ועוינת לאחותה – הרשות הפלסטינית. מאידך גיסא, המצוקה ההומניטארית ברצועת עזה, משאביה המוגבלים של הנהגת חמאס ובעיקר העדפות הזרוע הצבאית להשקיע את שמוזרם ככספי סיוע במאמצי ההתעצמות הצבאית, לצד הצבת אתגר מתמשך לחמאס על ידי ארגונים סלפיסטים הפועלים ברצועה, המבקשים, באמצעות ירי רקטות לכיוון ישראל לגרור אותה למהלך צבאי שיוביל למיטוט החמאס, הופכים את הנטל העזתי לסיכון אסטרטגי של ממש.

האפשרויות העומדות בפני ישראל לנוכח מצב זה אינן אופטימליות, אך הסלמת הדינמיקה הנוכחית היא הפחות טובה ביניהן, אלא אם גמלה בצד ישראלי ההחלטה לנצל את הסבב האלים הבא למיגור שלטון החמאס באמצעות כיבוש הרצועה (וכנראה שלא). האפשרות להחזרת הרצועה לשלטון הרשות הפלסטינית אינה מציאותית בתנאים הנוכחיים לנוכח מאזן הכוחות בין פתח וחמאס. מועט גם הסיכוי להתפייסות בין המחנות הפלסטיניים היריבים, כזו שתאפשר לרשות לשלוט במעטפת החיצונית של הרצועה וכך לאפשר לישראל את הקלת הסגר או הסרתו. האפשרות להכנסת כוח בינלאומי לניהול הרצועה נותרת כאפשרות תיאורטית בלבד. בסופו של יום נותרת ישראל עם שתי אפשרויות ריאליות ולא אופטימליות: (1) להיערך לסבב אלים נוסף, אחד מני נוספים שיבואו אחריו, בהנחה שהיא תימנע מכיבוש הרצועה לשם הפלת שלטון חמאס, ושלא ניתן להפיל את חמאס בלי לכבוש את הרצועה; (2) לנסות ולעצב מנגנון הסדרה עם הנהגת החמאס ברצועת עזה.

ההצדקה האסטרטגית לעיצוב מנגנון הסדרה עם הנהגת חמאס ברצועת עזה מתקיימת במידה והמנגנון מאפשר, האטה משמעותית בתהליכי ההתעצמות הצבאית של חמאס, שימור ההרתעה הישראלית וריסון המוטיבציה של החמאס להסלמה, שיפור משמעותי של המציאות ההומניטארית ברצועת עזה, שיפור המציאות הכלכלית, שיפור התשתיות ויכולת הקיום העצמאית. מאחר ומנגנון כזה מורכב במהותו ומחייב את ישראל גם בנטילת סיכונים, הרי שבתנאים הקיימים, לא ניתן לעצב מנגנון כזה במשא ומתן ישיר בין ישראל לחמאס. מאידך גיסא, התנאים האזוריים המתהווים מאפשרים גיוסם של שחקנים אזוריים ושל הקהילה הבינלאומית לטובת הנושא.

באופן פרדוקסלי, דווקא נוכחותו של יחיא סנוואר, מהקיצונים שבחבורה, כמנהיג בלתי מעורער של חמאס ברצועת עזה ותדמיתו הנוקשה עשויה להתברר כיתרון במידה וישתכנע כי עיצוב מנגנון הסדרה כזה משרת את האינטרסים האסטרטגיים של חמאס. להתחייבויותיו יהיו משקל ומשמעות וסביר להניח שבמידה ויהיה צד להסכם, גם יקפיד לאוכפו. כדי להפוך את סנוואר לחלק משמעותי במשוואה החדשה תזדקק ישראל לשירותי התיווך המצרים ובהמשך לסיוע טורקי, קטרי וסעודי ובהמשך גם של הקהילה הבינלאומית במאמצי השיקום של הרצועה.

העת הנוכחית מזמנת מפגש אינטרסים ייחודי ונדיר, המאפשר לישראל לנסות ולהוביל מהלך מסוג זה, כאפשרות הפחות גרועה מבין האפשרויות העומדות בפניה. המוטיבציה המצרית לשוב לעמדת הנהגה והשפעה אזורית והיחסים הנבנים בינה לבין הנהגת חמאס; המוטיבציה הטורקית לתמוך בשלטון חמאס ברצועה ונכונותה להירתם באופן פעיל לשיקום הרצועה ולסייע גם בהקצאת משאבים לטובת המאמץ; המוטיבציה הקטרית להמשיך ולהשקיע כסף רב בשיקום הרצועה כמהלך המחזק את מעמדה האזורי ואת השפעתה בזירה ואשר יאפשר לה גם להוביל את הקשר עם ישראל צעד קדימה, וכן המוטיבציה הסעודית לקדם הסדרה כזו כחלק ממנגנון רחב יותר של הסדרה אזורית, מאפשרות כולן בניית מערך כוחות, שיהיה בו כדי לשנות את המציאות הקיימת ברצועת עזה ולהפחית את משקלו של הנטל העזתי המוטל על ישראל.

לצד מאמצי הטורקים, הקטרים והסעודיים לשיקום הרצועה, תתרום ישראל את חלקה בהקלת הסגר, בהרחבת היקפם של היתרי העבודה לפועלים מרצועת עזה, בהקצאות חשמל ומים, ובסיוע לבניית יכולות תשתיתיות-כלכליות עצמאיות ברצועה. באופן אירוני אולי, גם הרשות הפלסטינית תצא נשכרת מהמהלך, מכיוון שעול התמיכה ברצועת עזה יופחת משמעותית – מה שיפנה משאבים רבים יותר לפיתוח הכלכלה והתשתיות בשטחי יהודה ושומרון. עזה תיוותר כישות נבדלת משטחי הרשות הפלסטינית עד שיבשילו התנאים לאיחודם מחדש – אם וכאשר. ישראל תדע להתנהל גם עם המציאות הזו (אולי אפילו יותר טוב), תוך שהיא מובילה בהתמדה לשיפור המציאות הביטחונית ולהפחתת עולה המסוכן והנפיץ של רצועת עזה.

קובי מיכאל

ד"ר קובי מיכאל הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.