נגורנו-קראבך: סכסוך ישן, פוליטיקה חדשה

הסכסוך בחבל נגורנו-קראבך נשכח בתהום הנשייה של הפוליטיקה הבינלאומית למשך שנים רבות לטובת עימותים הרי גורל הרבה יותר, שצצו בעשורים האחרונים ברחבי המזרח התיכון ואזורים אחרים. המחוז האזרי הבדלני, שרוב תושביו ממוצא ארמני, שב לכותרות אחרי שבתחילת החודש פרץ סבב האלימות הקשה ביותר בחבל הארץ מאז הפסקת האש שהושגה ב-1994.

החבל ההררי שבדרום הקווקז זכה לאוטונומיה במסגרת הרפובליקה הסוציאליסטית של אזרבייג'ן, אחת הרפובליקות שהרכיבה את ברית המועצות. בסוף שנות ה-80, עם עלייתו של מיכאל גורבצ'וב, בוזר בהדרגה השלטון הריכוזי הסובייטי. בעקבות זאת, התגברו הרגשות הלאומיים של העמים הרבים שחיו באימפריה, שדוכאו עד אז ביד ברזל על ידי ההנהגה במוסקבה.

בין אלו היו האזרים והארמנים, שחיו אלו לצד אלו כחלק ממדיניות ההפרד ומשול שאותה יישם יוסיף סטלין עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת. ב-1988, עם ההתפוררות של ברית המועצות, חבל נגורנו-קרבאך, שהיה עד אז מחוז אוטונומי ברפובליקה האזרית החליט להצטרף לרפובליקה הארמנית, מהלך שהוביל לפרוץ העימותים בין השלטונות בבאקו לבדלנים. שלוש שנים לאחר מכן, ברקע פירוקה הסופי של ברית המועצות, הכריז החבל על עצמאות והחלה מלחמה בהיקף מלא, שנמשכה שלוש שנים.

לא ברור מה הוביל לסבב האלימות האחרון, שבמהלכו נהרגו עשרות חיילים ואזרחים בשורות שני הצדדים. באזרבייג'ן האשימו את ארמניה בתוקפנות, ולהיפך. פרט לאיבה ההיסטורית בין שתי המדינות, ההתלקחות האחרונה היא נדבך נוסף ביריבות המרה בין הפטרוניות שלהן – רוסיה וטורקיה.

שתי המדינות שומרות על קשרים הדוקים עם מוסקבה, שממנה הן התנתקו עם קריסת ברית המועצות, אולם אזרבייג'ן קרובה יותר לאנקרה. הנשיא רג'פ טייפ ארדואן הבטיח "לעמוד עד הסוף" לצדו של עמיתו אילהם אלייב, שכמוהו, אינו ידיד גדול של הדמוקרטיה ושל חופש הביטוי. מהצד השני, ארמניה והחבל הבדלני תלויים כמעט לחלוטין בסיועה של רוסיה, שאף מחזיקה בבסיס צבאי בצפון ארמניה. כך, למעשה, אנקרה ומוסקבה שוב נקלעות לסכסוך עקיף רווי אינטרסים, כפי שקרה בחודשים האחרונים בסוריה.

מוסקבה באמצע: נשיאי ארמניה ואזרבייג'ן בניסיון עבר לפתרון הסכסוך

negornokarabkakh

בעוד הנשיא ולדימיר פוטין ניסה להציג את עצמו כמתווך הוגן בסכסוך והפציר באלייב ובנשיא ארמניה סרז' סרקיזיאן לנצור את האש מיד עם פרוץ הסבב האחרון, מיהר ארדואן לצדד באזרבייג'ן והכריז כי חבל נגורנו-קרבאך יחזור לחיקה "יום אחד". יתרה מכך, טורקיה וארמניה לא מנהלות יחסים דיפלומטיים לנוכח סירובה של אנקרה להכיר ברצח העם שביצעה האימפריה העות'מאנית בארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה. מנגד, על אף הקשרים הדתיים וההיסטוריים בין רוסיה לארמניה הנוצריות, בקרמלין לא מוכנים לוותר על אזרבייג'ן המוסלמית ועתירת משאבי הטבע, שלה הם מכרו בשנה החולפת טנקים, מערכות ארטילריה וכלי נשק נוספים.

בשלב זה, הפסקת האש המחודשת שהושגה בתחילת החודש שעבר כעבור ארבעה ימי קרבות נשמרת ברובה, למרות דיווחים על הפרות מצד שני הצדדים, שבמהלכם נהרגו עוד כמה חיילים בודדים. עם זאת, שר החוץ של אזרבייג'ן כבר רמז כי הסטטוס-קוו הנוכחי בנגורנו-קרבאך בלתי מתקבל על הדעת. אחד ההסברים לסיבוב הקרבות הנוכחי הוא התחמשותה המאסיבית של באקו במהלך השנים האחרונות, שהגבירה את ביטחונה ביכולתה להשיב לידיה את החבל הבדלני באמצעים צבאיים. רק לשם השוואה, תקציב הביטחון של אזרבייג'ן גדול יותר מכלל התקציב של ארמניה. אחת מספקיות הנשק המרכזיות למשטרו של אלייב היא ישראל, ולפי דיווחים שונים נעשה במהלך הקרבות שימוש במל"ט "מתאבד" מדגם הארופ, תוצרת התעשייה האווירית.

לא רק ההצהרה של שר החוץ האזרי מציבה תמרור אזהרה לקראת הבאות, אלא גם אלו המגיעות מירבאן. הנשיא סרקיזיאן הזהיר כי העימות יכול להתלקח שוב למלחמה כוללת בכל רגע נתון ובפעם הראשונה הוגשה גם הצעת חוק בפרלמנט המקומי הקוראת להכיר בעצמאותה של רפובליקת נגורנו-קרבאך, אחרי שעד היום נבלמו ניסיונות דומים. ההצעה אמנם נדחתה בוועדת יחסי החוץ בפרלמנט, אך מדובר בסימן לכך שארמניה עשויה לנקוט מהלך דרמטי יותר.

נשיאי אזרבייג'ן וארמניה נפגשו החודש בווינה, בלחץ המעצמות, והבטיחו לכבד את הפסקת האש ולפעול למען פתרון קבע של הסכסוך. הצהרות דומות שניתנו כבר בעבר לא החזיקו מים ועוד באותו הלילה שבו נפגשו, נרשמו תקריות נוספות לאורך קו החלוקה בנגורנו-קרבאך. אם לא די בכך, באקו הכריזה כי תקיים תרגיל צבאי משותף לה וצבאותיהן של טורקיה ושל גיאורגיה במה שעלול להגביר עוד יותר החשדנות בין הצדדים.

פוטין שלח במהלך סבב הלחימה האחרון את ראש ממשלתו דימיטרי מדבדב ואת שר החוץ סרגיי לברוב לשיחות בשתי המדינות כהמשך למאמציו להשיב את רוסיה למעמד של גורם שיש להתחשב בו באזורי ההשפעה המסורתיים שלה. אחרי חזרתה למזרח אירופה ולמזרח התיכון עם כניסתה לסוריה, עמדתה של מוסקבה בקווקז שוב מכרעת ובעלת משקל רב. בעקבות הפסקת האש ב-1994, הוקמה "קבוצת מינסק", שבראשה עומדים נציגים רוסים, אמריקנים וצרפתים ושבה לכל אחת מהמדינות כוח שווה. ואולם, בקרמלין לא המתינו למערב בניסיונם לפשר בין שתי מדינות החסות שלהם בעבר, שמלחמה כוללת ביניהן מנוגדת לאינטרסים הכלכליים והפוליטיים של מוסקבה.

מנגד, ארדואן, שסופג כל העת ביקורת מצד המערב על דיכוי חופש הביטוי בארצו והיד הקשה שהוא נוקט נגד הכורדים, האשים את רוסיה בבחירת צד בסכסוך בניסיון להציג עצמו כגורם ניטרלי. כשוושינגטון אינה מראה עניין רב ביחס למשבר, פוטין וארדואן יכולים להמשיך ולריב ביניהם כחלק מרצונם להקים מחדש את האימפריות שלהם.

גיא אלסטר הוא עורך חדשות החוץ של אתר וואלה! NEWS, בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובמדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.