משיח לא בא: הקופטים במצרים מאוכזבים מסיסי

המראות מחוץ לקתדרלת סנט מרקוס בשכונת עבאסיה שבקהיר ב 11 לדצמבר היו לא שיגרתיים. לא מדובר בכנסייה המפויחת ובחלונות המנופצים, מראות שבמצרים למרבה הצער למדו להתרגל אליהם. קבוצה של כמה עשרות צעירים קופטים התאספו להפגנה ספונטנית בעקבות הפיגוע שאירע במקום כמה שעות קודם לכן, כאשר מחבל מתאבד פוצץ את עצמו בתוך עמדת הנשים בכנסייה והביא למותם של 25 אנשים, בעיקר נשים. אך הקריאות בהפגנה לא כוונו כנגד הטרור, דאע"ש או  אפילו האחים המוסלמים. "העם רוצה להפיל את המשטר" צעקו המפגינים הצעירים.

הנוצרים הקופטים במצרים ראו בעליית משטר א-סיסי לא פחות מישועה. האפשרות של הפיכתה של מצרים, מולדתם, למדינה הנשלטת על ידי קבוצה אסלאמיסטית כמו האחים המוסלמים נראתה בעיניהם כסיוט הגרוע ביותר. במצרים זכורה היטב התמונה מה 3 ביולי 2013, כאשר האפיפיור הקופטי טוואדרוס התייצב לצדו של הגנרל דאז א-סיסי כאשר זה הכריז על סיום שלטון האחים המוסלמים והשתלטות הצבא. עבור הנוצרים הקופטים, מנהיג שיאחד את המצרים על בסיס הזהות הלאומית נתפש כחלום וכתקווה לעתיד טוב יותר. התקווה היתה שא-סיסי יפעל סוף סוף להשוות את מעמדם של הקופטים לזה של אחיהם המוסלמים.

הקופטים במצרים סובלים לאורך השנים מאפליה ממוסדת, ומאפליה בלתי רשמית. במישור החוקי, הנוצרים אינם רשאים לבנות או לשפץ כנסיות כראות עיניהם. הם אינם רשאים לאמץ ילדים וכפופים לחוקי הירושה המוסלמים. אך האפליה הבלתי-רשמית כנגד הקופטים היא חודרנית הרבה יותר. הם מודרים כמעט לחלוטין מתפקידים בכירים בשירות המדינה, בצבא ובמנגנוני הביטחון, בממשלה, במערכת המשפט ואפילו ממועדוני הכדורגל המקומיים. ספרי הלימוד בבתי הספר מתעלמים לחלוטין מחלקם של הקופטים, מתושביה העתיקים ביותר של מצרים, בהיסטוריה של ארצם.

ברמת העיקרון, עידן א-סיסי אכן הביא עימו רוחות של שינוי בנוגע לשיח הדתי והעדתי במצרים. הנשיא המצרי התבטא מספר פעמים בנוגע לצורך לבצע רפורמות בשיח הדתי במדינה ואף קרא לעקור מן האסלאם רעיונות וטקסטים רדיקאליים ומפלגים שהשתרשו במהלך העשורים האחרונים. א-סיסי אף נוהג להתבטא בנוגע לצורך לאחד את מצרים על בסיס הזהות הלאומית המצרית. בינואר 2015 הגיע הנשיא לביקור היסטורי במיסת חג המולד באותה כנסיה בה אירע הפיגוע הקטלני בחודש דצמבר האחרון, צעד שלא נקט בו אף נשיא לפניו.

הנשיא א-סיסי בביקור במיסת חג המולד

sisi copts2

אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד. הנוצרים מרגישים כי למרות הכוונות הטובות, חייהם לא השתפרו כמעט באף פרמטר משמעותי תחת השלטון הנוכחי, ובמובנים מסויימים מצבם אף הורע. הנוצרים שילמו, ועדיין משלמים, מחיר כבד על תמיכתם הנחרצת בסיסי. באוגוסט 2013, לאחר הפיזור האלים של מחנות המחאה של תומכי הנשיא המודח מורסי על ידי כוחות הביטחון, יצאו איסלאמיסטים ותומכי מורסי למסע נקם כנגד הקופטים ברחבי המדינה. מעל 70 כנסיות הותקפו ונהרסו בגל ונדליזם חסר תקדים כנגד הקהילה הנוצרית, חלקן הגדול טרם שוקם.

אלימות נגד נוצרים, פעמים רבות על רקע של בניית כנסיות או שמועות על קשרים רומנטיים בין גברים נוצרים ונשים מוסלמיות, ממשיכה להיות דבר שכיח, במיוחד באזורים הכפריים והעניים של דרום מצרים, בהם קיים ריכוז גבוה גם של אוכלוסיה נוצרית וגם של אוכלוסיה אסלאמיסטית ושמרנית. בחודש מאי האחרון שוב התפרץ גל של אלימות באזור, כאשר רק בחודש האחרון סגרו הרשויות במצרים את תיק החקירה במקרה שאירע בכפר במחוז מניא, כאשר אישה קופטית מבוגרת הופשטה בפומבי והותקפה על ידי תושבים מוסלמים בעקבות שמועות לגבי קשר רומנטי בין בנה של האשה ובין אישה מוסלמית גרושה.

סגירת החקירה במקרה זה היא חלק מדפוס קבוע של התנהלות השלטונות במצרים במקרים של אלימות כנגד נוצרים, כאשר רק במקרים נדירים חשודים מועמדים לדין. ברוב המקרים, המדינה מעדיפה להפנות למה שמכונה "פגישות פיוס" בלתי רשמיות, בתיווך נכבדים מקומיים ובחסות המשטרה או כוחות הביטחון, כאשר התוצאה היא לרוב הרחקה של הנפגעים הנוצרים מהקהילה או מהכפר בו הם חיים, ללא פיצוי או הגנה. מחקר שנערך בשנת 2015 על ידי ארגון זכויות אדם מצרי תאר מנהג זה כ"מערכת משפטית מקבילה" שבמרבית המקרים מעניקה חסינות לצד התוקף ומפלה לרעה את הקורבן ומונעת ממנו צדק. הרשויות המקומיות ממשיכות לאמץ את השימוש במנהג זה כיון שהן רואות בכך פיתרון פשוט יחסית שמונע התלקחות רחבה יותר של מתחים ואלימות, והמדינה מבחינתה ממשיכה להעלים עין.

תחת המשטר הנוכחי ממשיכה גם התופעה של העמדה לדין של נוצרים באישומים של "חילול השם", עבירה המעוגנת בחוק העונשין המצרי. קופטים עומדים לדין על פוסטים בפייסבוק, סרטונים, או סתם הערה שנאמרה על ידי מורה לתלמידיו בזמן שיעור. מחקר שפורסם על ידי מכון מחקר אמריקאי במרץ שעבר מצא כי תחת משטר א-סיסי היו יותר מקרים של העמדה לדין של נוצרים על "חילול השם" מאשר תחת הממשלה בראשותו של הנשיא האיסלאמיסט מוחמד מורסי. למעשה, למרות איבתו של המשטר לאחים המוסלמים ולתנועות האסלאמיסטיות, בתחומים רבים משטר א-סיסי מאמץ בפועל נורמות דתיות שמרניות. בפברואר שעבר למשל, נשפטו שלושה קטינים קופטים למאסר של חמש שנים בגלל סרטון שצילמו הלועג לארגון דאע"ש ולטקסי ההוצאה להורג שלו.

גם התנהלות משטר א-סיסי בתחום בניית הכנסיות מהווה אכזבה קשה לאזרחי מצרים הנוצרים. בעיקר באזורים הכפריים במצרים, הקופטים נתקלים באופן קבוע בקשיים להקים כנסיות ובתי תפילה ואף לשפץ את אלו הקיימים. במקרים רבים השמועה על הכוונה להקים כנסיה בכפר מסוים גורמת לתסיסה בקרב האוכלוסיה המוסלמית השמרנית ולהתפרצויות אלימות. הרשויות המקומיות בדרך כלל מעדיפות להימנע מעימותים עם הרוב המוסלמי ומסרבות לאשר הקמת כנסיות. הפרלמנט המצרי אמנם העביר בחודש אוגוסט האחרון חוק המסדיר את הנושא, והנשיא א-סיסי אישר אותו בסוף ספטמבר. אך החוק, שעורר תקווה רבה בקרב הנוצרים, עבר בגרסא שלא באמת פותרת את הבעיה, אלא לדעת רבים, רק מקבעת בחוק את הפרקטיקות הקיימות ממילא.

החוק קובע כי מושלי מחוזות צריכים לאשר את בנייתן של כנסיות חדשות, ואף קובע כי גודל הכנסיה צריך לקחת בחשבון את מספר התושבים הנוצרים באזור, דרישה בעייתית בהתחשב בכך שאין מפקדי אוכלוסין רשמיים במצרים. כמו כן, החוק קובע כי יש להתחשב ב"סכנות לביטחון וליציבות". אין בחוק פירוט מדויק של קריטריונים למתן או אי מתן אישור לבניית כנסיות והוא משאיר מקום רב לשיקול דעתן של הרשויות המקומיות. הנהגת הכנסייה הקופטית, כמו גם מרבית חברי הפרלמנט הנוצרים אמנם ברכו על החוק החדש, אך גם הם מודעים לכך שמדובר בפשרה מאכזבת.

כנסיה הרוסה בכפר במחוז מניא בדרום מצרים

Coptic Orthodox bishop surveys damage at church in Minya, Egypt

למרות האכזבה שקיימת בקרב הקופטים מא-סיסי, מרביתם ימשיכו לגבות את המשטר הקיים. הנוצרים במצרים מבינים שעל כל מגרעותיו, הסדר הפוליטי הנוכחי הוא כנראה הדבר הטוב ביותר שהם יכולים לקוות לו, והפחד מחזרת האסלאמיסטים עדיין מרחף ברקע. התגובה בקרב רבים מאלו שיכולים להרשות לעצמם, היא לעזוב את מצרים ולחפש בית חדש במדינות המערב. אחרים כנראה ימשיכו להיאבק על זכויותיהם בארץ הנילוס.

ארז שטרים, מקים ומנהל האתר, הוא חוקר של סוגיות פוליטיות וביטחוניות במזרח התיכון ובעל תואר שני ביחסים בין לאומיים. בעבר שימש כעוזר מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי וכחוקר במחלקה למחקרים אסטרטגים בחברת Terrogence.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.