ישראל – אינדונזיה : סיפור בהמשכים

התקלה הדיפלומטית סביב ביקורה של שרת החוץ האינדונזית רטנו מרסודי באזור בתחילת השנה שעברה הקרינה אור על מערכת היחסים שיש למדינת ישראל עם אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם. גם במקרה זה, כפי שניסו זאת לפני מספר שנים, האינודנזים בקשו לקשור קשרים עם הרשות הפלשתינית אך מדינת ישראל התנתה זאת בביקור בירושלים. גם הפעם האינודנזים העדיפו לוותר על מנת לא לגרום לסיבוכים בפוליטיקה הפנימית במדינתם שהייתה נגרמת מכל התקרבות המדינה היהודית, כל עוד הסוגיה הפלשתינית לא פתורה.

למרות שהן מרוחקות אלפי קילומטרים זה מזה והתרבויות שונות מאוד, לישראל ואינדונזיה יש כמה קווי דמיון מעניינים. שתי המדינות השיגו את עצמאותן ממעצמות קולוניאליות במלחמות שהגדירו את גורלן בתקופה  מייד לאחר מלחמת העולם השנייה (אינדונזיה ב -1945, ישראל ב -1948). שתי המדינות חילוניות בהגדרתן אך יש בהן דת שלטת, האסלאם והיהדות, בהתאמה, אשר יש לה השפעה מכרעת על מרקם החיים. למרות שמיעוטים דתיים נהנים לכאורה משוויון זכויות בשתי המדינות, בפועל הם חווים דרגות שונות של אפליה הן ברמת הפרט והן ברמה המוסדית.  לא פחות חשוב, שתי המדינות מאוכלסות על ידי אוכלוסיות ממוצא שונה ורובם מאוחדים על ידי שפה אחת משותפת.

במישור המדיני, היחסים הבילטרלים לא השתנו באופן משמעותי מאז הווצרותם בשנות ה-70 של המאה הקודמת, על רקע של קשרים כלכליים. עד היום לא הוקמו יחסים דיפלוטים. בזמן שלטונו של הנשיא אבדורחמן וחיד (2000-2002), ידיד אישי של שמעון פרס, הגענו אומנם  להפשרה מסויימת ביחסים אך אפילו השתתפותם של יחידות צבא אינדונזיות בכח האו"ם בדרום לבנון (החל משנת 2006) לא הביאה להתקרבות דיפלומטית של ממש לישראל. ניסיונות להקים נציגות דיפלומטית אינדונזית ברמאללה בשנת 2012 ושוב עכשיו, ב-2016, עת ביקורה של שרת החוץ האינדונזית רטנו מרסודי במזה״ת, לא צלחו בגין סירובם של האינדונזים לעמוד בתנאים שהעמידה מדינת ישראל (ביקור בירושלים וכו׳).

flags-indonesia

כל עוד מדינת ישראל אינה פותרת את הסכסוך שלה עם הפלסטינים, הוא ממשיך להעיב על מערכת היחסים עם אינדונזיה ומונע ממנה להתפתח. האליטות הכלכליות של אינדונזיה אומנם בעיקר נוצרים ו/או סינים אתנים, עובדה שלכאורה מקלה על שיתוף הפעולה עם המדינה היהודית, אך בפועל היא הופכת אותו ליותר מורכב. האוכלוסיה המוסלמית אשר מהווה את הרוב המכריע במדינה מתונה במהותה אך מושפעת לעתים על ידי הסתה נגד ישראל שמקורה במזרח תיכון. קיצונים מוסלמים עלולים לראות בכל שיתוף פעולה הדוק בין נוצרים אינדונזים ליהודים (אינדונזים בדרך כלל מתקשים להבדיל בין יהודים לישראלים) כמעין קונספירציה מכוונת נגדם. למעשה, ההשפעה של קבוצות אסלאמיות קיצוניות בזירה הפוליטית באינדונזיה ממשיך לקבוע את סדר היום הציבורי בכל הקשור לישראל, למרות חולשתם הפוליטית היחסית של קבוצות אלו. הקמת קשרים דיפלומטיים עם המדינה היהודית הופכת להיות למשימה מורכבת מבחינה פוליטית אך לא בלתי אפשריים.

תמיכתה של אינדונזיה בפלסטינים כוללת גם את ההנהגה הפוליטית וגם את הציבור הרחב. תמיכה זו כשלעצמה אינה מכשול בלתי עביר לשיפור היחיסים בין ישראל לאינדונזיה. עם זאת, נדרשת הבנה מהצד האינדונזי שהנגישות לפלסטין ובכך הערוץ שדרכו ניתן לתמוך בפלסטינים, עובר קודם כל ובעיקר דרך ישראל. לפיכך, תמיכה בפלסטינים ושיפור קשרים רשמיים עם ישראל הולכים יד ביד. לכך נדרשת לא רק מנהיגות פוליטית נועזת אלא גם קונצנסוס פוליטי מקומי רחב.

הקושי בהשגת קונצנזוס הוא מאבני היסוד של התרבות האינדונזית, במיוחד בחברה הג׳יבנזית, אשר מהווה את האליטה הפוליטית במדינה ובכך מהווה מכשול להמשך התפתחות היחסים עם ישראל.  אין קונצנזוס בכל אשר הקשור ליחסים עם ישראל. למעשה, כל מה שקשור לישראל דורש התנהלות ברגישות רבה.

אילוצים פוליטיים אלה השפיעו באופן מהותי לרעה על התפתחות הקשרים העסקיים. העדר מערכת יחסים רשמית החריף עוד יותר את הקושי הטמון בניהול ההיבטים המסחריים, המשפטיים והלוגיסטיים של שיתופי פעולה פוטנציאליים. כיום, חברות מאוגדות בישראל לא יכולות  לקבל הסמכה לנהל עסקים באינדונזיה כי מדינת ישראל אינה מוכרת רשמית ואין גורם אינדונזי שיכול לאשר מסמכים ישראליים. ויזת עסקים לאזרחים ישראליים עולה כמעט 800 $ (כניסה חד פעמית), שזו דרך אחרת לומר "אל תבוא." מצב זה מעמיד את אינדונזיה, אשר לכאורה רוצה השקעות זרות, בעמדת נחיתות רצינית בהשוואה למדינות אחרות באסיה. מיאנמר, תאילנד, וייטנאם, טייוואן, קמבודיה, לאוס, והפיליפינים, שלא לדבר על סין והודו-לכולן יש מערכת יחסים פתוחה ודינמית עם ישראל, לתועלת הדדית.

התקדמות ופוטנציאל

למרות שגורמים פוליטיים מעכבים את התפתחותם של יחסי ישראל-אינדונזיה,אין הדבר  מונע את שיתוף הפעולה בתחום הסחר. הסחר הדו-צדדי מוערך לבין 400-500 מיליון $ בשנה גם אם הנתונים הרשמיים מצביעים על סכום פחות מזה. קרוב ל -80% מסחר זה הוא יצוא אינדונזי, בעיקר סחורות. יצוא מישראל לאינדונזיה כולל בעיקר מוצרי היי-טק וחלקו הגדול עובר דרך מדינות שלישיות (למשל, סינגפור, מדינות אירופאיות וירדן).

על אף הישגים אלו, ישנם מספר תחומים בהם שיתוף פעולה משופר יכול להשתלם לשני הצדדים במיוחד, לדוגמה במגזר החקלאי, שבו ישראל הינה אחת המעצמות המובילות בעולם.  זה כולל את תעשיית החלב האינדונזית, אשר מספקת היום ​​בקושי 30% מצרכי המדינה. לישראל יש את הטכנולוגיות המפותחות ביותר בתחום והיא ומוכנה לעזור לפתח את התעשיה ואת שוק מוצרי החלב האינדונזי. כמעט 40% מכוח העבודה האינדונזי מועסק בחקלאות ופיתוח כל המגזר באמצעות ידע וטכנולוגיה מישראל ישפיע רבות על המשק בכלל ואי-השוויון הכלכלי במדינה בפרט.

ישראל יכולה לסייע בתחום הרפואי ונהול מערכתות הבריאות, תחומים בהם יתרונותיה  מוכרים גם באינדונזיה. נושאים אחרים בהם אנו יכולים לעזור כוללים את תחום האנרנגיה החילופית/הקלינטק ואת תחום החינוך. המדינה זקוקה נואשות לכל מה שקשור ללמידה מרחוק על מנת לאפשר שיפור סגל ההוראה בכל רחבי המדינה. תחום ההיי-טק המסורתי (IT) ותיירות (לשני הכיוונים) הם נושאים אחרים בהם יש פוטנציאל רב.

הפוטנציאל העצום שבשיתוף פעולה בילטרלי מבוסס על האופי המשלים של שתי הכלכלות והנכונות הישראלית ליזום ולקחת סיכונים  (אגב, הספר Start-up Nation התפרסם לאחרונה בשפה האינדונזית).

מה, אם כן, ניתן לעשות, אם בכלל, על מנת לפתח את יחסי ישראל-אינדונזיה? צעד ראשון חשוב יהיה שיפור נגישות לאינדונזיה לחברות ישראליות באמצעות מדיניות ויזה ליברלית יותר. סימון שגרירות אינדונזית למשל, בסינגפור, בבנגקוק או רבת עמון, שבו חברות ישראליות יכולות לאשרר את מסמכי התאגיד שלהם על מנת לאפשר מיזמים משותפים עם עמיתיהם האינדונזיים, יתרום תרומה חשובה. יוזמות אלו יכולות להיות מלוות במדיניות ליברלית יותר בקבלת תיירים ישראליים על אשרות בודדות, אולי בהתחלה מוגבלת לאי באלי. בשלב מאוחר יותר, אינדונזיה יכולה לשקול אימוץ "פתרון טייוואן" (כלומר, הקמת נציגות מסחרית אבל לא דיפלומטית), ואולי אף לדרבן את ישראל להתקדם יותר במגעיה עם הפלסטינים כדי להחיות את תהליך השלום.

משמש היום כמנכ"ל חברת טכנולוג'י אסיה קונסלטינג בע"מ (www.techasiaconsulting.com), סגן יו"ר לשכת המסחר ישראל-אינדונזיה, וסגן יו"ר אגודת ישראל-גרמניה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.