המלחמה בתימן – לקראת פתרון שתי המדינות?

בימים אלו נפתחו בכווית שיחות שלום בין הצדדים הנצים במלחמת האזרחים בתימן: המורדים השיעים החות'ים הנתמכים על-ידי איראן ושלטונות תימן, בראשות הנשיא עבד רבה מנצור האדי, הנתמכים בידי ערב-הסעודית וקואליציית המדינות הערביות הסוניות. מלחמת אזרחים, שהחלה במרץ 2015 עם השתלטות החות'ים על הבירה צנעא', גבתה עד כה את חייהם של כ-6,500 בני אדם, מהם לפחות 3,000 אזרחים. המלחמה החריפה עוד יותר המצב הכלכלי בתימן, שהיה רעוע ממילא,  עד למצב בו כ80% מ-26 מיליון אזרחי המדינה נמצאים במצב של רעב או של סכנת רעב.

שני הצדדים מגיעים לשיחות השלום בכווית במצב בו המערכה הצבאית הקרקעית מדשדשת וקו החזית בלחימה התייצב פחות או יותר באופן שמותיר את החלק הצפוני והצפון-מערבי בידי החות'ים, בעוד שהחלק הדרומי והמזרחי של המדינה נשלט בידי כוחות סונים, בין אם מדובר בממשלו של הנשיא האדי, השולט באזור העיר עדן ובשטחים נרחבים במרכז המדינה ובין אם מדובר בארגון אל-קאעדה השולט הלכה למעשה כמעט בכל אזור חצ'רמות, כולל עיר הנמל החשובה מוכאלה ואף בארגון "המדינה האסלאמית" שגם לו אחיזה בחלק לא מבוטל מחלקה המזרחי של המדינה.

מפת מלחמת האזרחים בתימן בסוף אפריל 2016 (מתוך ויקיפדיה)

yemen civil war map

מבט מהיר על המפה הנ"ל אינו יכול שלא להזכיר לנו את קו הגבול שהיה קיים לפני איחוד תימן ב-1990, בין מדינת צפון-תימן לבין מדינת דרום-תימן. קו גבול זה, שהתהווה בעקבות מלחמת האזרחים בצפון-תימן (1962-1970) ובעקבות המלחמה בין הדרום לצפון ב-1972, הפריד פחות או יותר בין שני סוגי אוכלוסיות שהתגוררו בשטחים בעלי מאפיינים טופוגרפיים שונים: אוכלוסייה זיידית-שיעית שלה היה רוב באזורים ההרריים שסביב צנעא בואכה הגבול הסעודי ובמישור החוף התימני ואוכלוסייה סונית, שאפעית ברובה, שהייתה הדומיננטית ביתר האזורים, בדגש על עדן, אביין, לחג' ומדבר חצ'רמות.

קו גבול זה אמנם חילק את תימן לשתי מדינות בעבר וייתכן ששיחות השלום יובילו להחלטה על חלוקת המדינה מחדש לשתי מדינות, אולם המצב כיום שונה לחלוטין מהמצב שהיה קיים בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. בתקופה ההיא נעשה מאמץ רציני בשתי המדינות – הצפונית והדרומית – לשמור על מסגרות המדינה ולפתחן. במדינה הדרום-תימנית היה, לפחות עד ההפיכה של 1986, שלטון מרקסיסטי ריכוזי ובמדינה הצפון-תימנית השכיל הנשיא דאז, עלי עבדאללה צאלח, ליצור מסגרות פוליטיות וחברתיות שיצרו מכנה משותף נרחב בין הגורמים השונים במדינה – שבטים, גורמי כוח דתיים, אליטות צבאיות וכיו"ב. בל נשכח, כמובן, שתקופת שנות השבעים והשמונים הייתה תקופה שבה המשטרים בכל מדינות-ערב היו חזקים ביותר ולא אפשרו לגורמי אל-מדינתיים לפרוח. המצב כיום, שונה בתכלית השינוי: ה"אביב הערבי" זעזע את המזרח-התיכון, החליש ואף פירק מדינות ערביות רבות והעלה את קרנם של גורמים אל-מדינתיים, כגון ארגוני טרור, שבטים, תנועות מחאה וכיו"ב.

מפת תימן שלפני האיחוד ב 1990

Map_of_North_and_South_Yemen

אי אפשר לנבא כמובן מה יהיה בעתיד, אולם ניתן בהחלט לומר, שגם אם יושג פתרון של שתי מדינות, בין אם באמצעות שיחות ישירות ובין אם בשל הפעל לחץ מצד פטרוניהם של הצדדים הנצים – איראן וערב-הסעודית, תצטרך כל אחת מהמדינות הללו להתמודד עם אתגרים קשים ביותר. במדינה הצפונית תצטרך האליטה השלטת החות'ית למצוא דרכים להתמודד עם קונפדרציות השבטים הגדולות חאשד ובכיל שלאורך כל ההיסטוריה לא אבו לקבל מרות שלטונית כלשהי ודאגו קודם כל לאינטרס השבטי ורק אחר כך לאינטרס המדינתי. לכך יש להוסיף את העובדה ש"עוף החול" התימני, הלא הוא הנשיא לשעבר עלי עבדאללה צאלח, עדיין בוחש בקדירה. כיום הוא מעניק תמיכתו לאליטה השלטת החות'ית, אולם אין כל ערובה שכך יימשך המצב בעתיד. צאלח, יש לזכור, הנו הנשיא היחידי בעולם הערבי שגם לאחר הדחתו מהשלטון נשאר בתחומי מדינתו כאדם חופשי וכפוליטיקאי. הוא עדיין מכהן בתפקיד ראש מפלגת "הקונגרס העממי הכללי" (GPC), שהייתה המפלגה השלטת הן במדינה הצפון-תימנית והן בתימן המאוחדת, עד השנים האחרונות.

ב"מדינה הדרומית", אם או כאשר תקום, המצב יהיה ככל הנראה מסובך עוד יותר, בשל כך שמרכיביה של אותה מדינה, מלבד המכנה המשותף הערבי-סוני, שונים זה מזה בתכלית השינוי. קיים קיטוב חד בין החוגים הליברליים החילוניים שמרכז כוחם בעדן לבין המרכיבים האסלאמיסטיים – אל-קאעדה ו"המדינה האסלאמית". יתרה מכך, כבר היום מקיים ארגון אל-קאעדה מעין ישות מדינית עצמאית באזור חצ'רמות – ישות שבה אנשיו שומרים על הביטחון והסדר בערים ובכפרים ומנהלים את ענייני הסחר שלהם באופן עצמאי, דרך נמלי הים של אזור חצ'רמות.  לכך יש להוסיף את העובדה שהממשל הרשמי של אותה מדינה יהיה לא יותר מאשר ממשל-בובות של ערב-הסעודית. כבר עתה ניכר היטב שהסעודים מכתיבים לנשיא האדי מינויים בכירים, כמו מינויו של הגנרל עלי מחסן אל-אחמר לתפקיד סגן-הנשיא.

לקראת פיתרון? מלחמה בתימן

yemen2

מכל מקום, רעיון שתי המדינות נתמך הן על-ידי איראן והן על-ידי סעודיה, כל אחת ממניעיה שלה. לשתי המעצמות האזוריות הללו ברור בנקודה זו כי בני חסותן בתימן מותשים ואינם יכולים להכריע זה את זה. הן האיראנים והן הסעודים לא מגלים התלהבות יתרה לשלוח כוחות קרקעיים נוספים לתימן, הן בשל מעורבותן הצבאית במדינות אחרות במזרח-התיכון והן בשל כך שאף אחת מהן אינה חפצה בהסלמה צבאית ישירה איראנית-סעודית. כפועל יוצא מכך, הן איראן והן ערב-הסעודית פועלות בכדי לשכנע כל אחת את בני החסות שלה בתימן בצורך להגיע להסדר מדיני.

בתוככי תימן עצמה יש כמובן תומכים ומתנגדים לרעיון שתי המדינות. מנהיגי מדינת דרום-תימן לשעבר – עלי סאלם אל-ביצ', עלי נאצר מחמד וחידר אבו בכר אל-עטאס מגלים תמיכה נלהבת ברעיון שתי המדינות ופועלים נמרצות למענו בזירה הדיפלומטית. מנגד, בחלקה הצפוני של המדינה ההתלהבות פחותה משמעותית. הגם שלחוגים הפוליטיים שם ברור כי "תימן המאוחדת" אינה קיימת למעשה רבים מהם עדיין מתייחסים לתומכי הפיצול כ"בוגדים" וכ"בדלנים", כלומר – עושים נגדם שימוש באותן מטבעות לשון בהם השתמשו האליטות הצפוניות במהלך מלחמת האזרחים של 1994, מלחמה שפרצה עקב שאיפתן של האליטות הדרומיות לפרוש מהאיחוד ולהקים מחדש מדינה דרומית עצמאית.

העתיד יגיד כמובן מה יהיה גורלה של תימן, אולם ללא כל קשר להכרעות המדיניות ולמצב בשטח, תימן במתכונתה הנוכחית מהווה דוגמא מאלפת ל"מדינה כושלת" (Failed State) אשר למעשה חדלה לתפקד כמדינה בעטיים של נתוני בסיס בעייתיים (מבנה טופוגרפי, קיטוב פוליטי וחברתי, עוני כבד, שבטיות אל-מדינתית והיעדר יכולת אכיפה) ובגלל התפתחויות אזוריות וגלובליות. מיקומה הגאו-אסטרטגי החשוב הופך כמובן את המצב בתימן מבעיה מקומית לבעיה אזורית ובינלאומית.

נחום שילה

ד"ר נחום שילה הנו מומחה בנושאי מדינות המפרץ ותימן, חבר בדסק לחקר רשתות חברתיות במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב ומנכ"ל חברת MENA OSINT – פתרונות מידע לשווקי המזרח-התיכון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.