ההפתעה הרוסית ומשמעותה עבור ישראל

הצהרתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לפיה מוסקבה תסיג את מרבית כוחותיה מסוריה, הפתיעה רבים וספק אם היה גורם מודיעיני ומדיני מערבי שחזה צעד זה, בדיוק כפי שתפס פוטין את העולם חצי-שנה קודם לכן, עת הכרזתו על תחילת המעורבות הרוסית הישירה במלחמת האזרחים בסוריה. ראייה לכך ניתנה בדברים שאמר הרמטכ"ל, גבי אייזנקוט, בדיון של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כשטען כי המהלך הפתיע את ישראל ולא תואם איתה.

אך גם בשוך ה"פצצה" הדיפלומטית האחרונה שהטיל פוטין על העולם, עדיין נשאלת השאלה מדוע בחר הנשיא הרוסי לעשות דווקא כעת את הצעד שנקט בו, ומה יהיו המשמעויות של צעד זה על מדינת ישראל?

עדיין לא ניתן לומר אם פוטין אכן יעמוד במילותיו באשר לנסיגה הרוסית – אף כי כבר עתה יצאו כמה מטוסים רוסיים מסוריה – והדברים יכולים להשתנות בחזרה מהר מאוד. עוד זכור כי רוסיה הכחישה את מעורבותה הצבאית במלחמת האזרחים באוקראינה וטענה כי כוחותיה לא נמצאים על אדמת אוקראינה, אלא שהמציאות הראתה אחרת. האמת הייתה שונה גם כשרוסיה התערבה ישירות בסוריה, לפני חצי שנה, וטענה כי המבצע נועד לפגוע במטרות של ארגוני הטרור – "המדינה האסלאמית" ו"ג'בהת אל-נותרה" – ובפועל, פגעו המטוסים הרוסים גם במטרות של "צבא סוריה החופשית" ושאר ארגונים השייכים לקואליציה בראשות ארצות-הברית. את הבטחותיו של פוטין יש לקחת בערבון מוגבל ולהתייחס אליהן בביקורתיות.

בייחוד יש לצנן את ההתלהבות מהודעתו של פוטין, כשמתייחסים במדויק לדבריו. הנשיא הרוסי טען שרוסיה תוציא את "רוב הכוחות".

המעורבות הרוסית בסוריה – סיבות, תוצאות, ושאלות שנותרו פתוחות

על-פניו, היציאה הרוסית מסוריה עלולה להיראות כצעד מבלבל ולא ברור, שכן רוסיה והכוחות המקומיים ששיתפו עמה פעולה (צבא אסד, חזבאללה, מיליציות שיעיות וכוחות משמרות המהפכה האיראניים), ניצבו בתקופה האחרונה בעמדת יתרון מול הכוחות הסוניים וארגוני הטרור השונים בסוריה, זאת לאחר שהנוכחות הרוסית הצליחה להטות את הכף ולשנות את מאזן-הכוחות שנוצר עד למעורבות הרוסית.

ואולם, בבחינה מדוקדקת יותר של המעורבות הרוסית, יש כדי לרמוז על תשובה אפשרית למהלך הנוכחי. ראשית, מטרתו של פוטין, מלכתחילה, הייתה לייצב ולבסס את הנוכחות הרוסית בחלק העלוואי של המדינה הסורית, מתוך ידיעה שככל-הנראה, סוריה לא תחזור להיות כפי שהייתה. בבסיס מדיניות החוץ הרוסית, ישנה תמונה ברורה של סוריה פדרלית, המחולקת למדינות קטנות, או נסיכויות (כורדיסטן, עלוואיסטן, סוניסטן, דרוזיסטן). את זאת ניתן להשיג, כך גם רוסיה יודעת, במשא-ומתן של המעצמות ושל הגורמים הסוריים השונים, וכשסוריה מבודדת מאירופה וארצות-הברית בשל האירועים באוקראינה, לא היה סיכוי סביר שלרוסים תהא משמעות בשיחות השלום. כעת, לאחר מעורבות צבאית רוסית ישירה, אף מדינה אינה מעלה על דעתה להשאיר את הרוסים בצד.

putin

המטרה השנייה של רוסיה, הנגזרת מזו הראשונה, הייתה ועודנה לשמור על הנוכחות הצבאית וההשפעה המדינית שלה בעלוואיסטן, שם נמצאים הבסיסים הצבאיים היחידים שלה מחוץ למדינות ברית-המועצות לשעבר. סוריה היא גם בעלת חשיבות גאו-פוליטית אזורית באופן כללי, כך שבמוסקבה בוודאי לא רצו לוותר על עמדה השפעה במזרח-התיכון ובים-התיכון.

עם התעצמות מלחמת האזרחים, היה נראה כי רוסיה הולכת ומאבדת את השפעתה בסוריה, על משטר אסד, לטובת איראן, ששלחה יועצים, כוחות ומפקדים צבאיים ממשמרות המהפכה, ציוד ותחמושת. נוכחות איראנית גוברת זו בסוריה, הדאיגה את הרוסים שחששו מפגיעה במעמדם. בעוד שנראה שרוסיה ואיראן הן בעלות-ברית, עדיין יש בינהן תחרות מסוימת על שליטה באזורים במזרח-התיכון, כמו בסוריה. זו, לצד הגיבוי האמריקני והמערבי למורדים הנלחמים נגד צבא אסד, הוביל את מוסקבה להתערב ישירות בשטח סוריה ולנסות ולהפוך את התמונה.

ואמנם, מאז התערבותם, הצליחו הרוסים לייצב ולחזק את הכוחות השיעים והעלוואים בסוריה. יציאה כעת, כששיחות השלום בחסות האו"ם עומדות להתקיים, ממתגת את הרוסים כמנצחים, ולא רק שלא שוחקת את מעמדם, אלא מעבירה מסר ברור לפיו בכל הסדר פוליטי עתידי על מצבה של סוריה, יש לקחת בחשבון את מוסקבה. הכוחות הרוסים שיוותרו בשטח, יזכירו את המשמעות הרוסית לכל מי שישכח מי צריך להוביל את השיחות ולקבוע האם יהיה סיכוי מסוים להצלחה, או לאו.

ליציאה הרוסית מסוריה יש מטרה נוספת, והיא לאותת לאסד שאל לו להשתעשע ברעיון לנסות ולנצל את היתרון שהושג עבורו בשטח ולכבוש שטחים נוספים. אסד כבר הוכיח בעבר שהוא מסוגל להסלים את הלחימה, בדיוק מתי שנדרשו תבונה אסטרטגית וקור-רוח. הוצאת חלק מהכוחות והשארת חלקם, מעבירה לאסד מסר לפיו רוסיה עדיין עומדת לצדו, אך הוא חייב לדבוק בשיחות השלום ולא להפר את הפסקת האש, ובכך לפגוע באינטרס הרוסי. על-ידי הוצאת מרבית הכוחות מסוריה, רוסיה למעשה כופה על אסד לפעול לפי רצונה, מכיוון שהקואליציה שלו נחלשת כעת משמעותית, וגם אם היה מעוניין לפעול אחרת, לא היה יכול.

ההפתעה הרוסית בהקשר הישראלי – רווח או הפסד?                                   

מבחינת ישראל, השאלה החשובה ביותר כעת, היא כיצד ייראה הגבול הצפוני עם סוריה לאחר היציאה הרוסית? עם התערבות הרוסים, עלו בישראל שני חששות מרכזיים: מתיחות ופגיעה אפשרית בחופש האווירי הישראלי מעל סוריה, והתחזקותם, אימונם והתחמשותם בנשק מתקדם של חזבאללה על-ידי הרוסים, החולקים מטרות דומות בסוריה. לאחר חצי-שנה, ניתן לומר שחששות אלו התבדו ברובם, אך לא מיד-הגורל, אלא בעיקר בזכות זיהוי מהיר של הבעיות האפשריות ותגובה חדה להן, מצד ההנהגה הישראלית, שהשכילה לנהל עם הרוסים שיתוף-פעולה הדוק בכל הנוגע לאינטרסים של שתי המדינות באזור.

לא רק שהחששות התפוגגו, אלא שהרוסים הצליחו להרתיע, לרסן ולאזן את הנוכחות מצד איראן וחזבאללה, בשל העובדה שרוסיה התנהלה כמבוגר האחראי באזור והמדינות השונות נזהרו שלא לפגוע בכבודה ולערער את מארג האינטרסים המורכב שלה. עתה, ישנה סבירות לא-קטנה כי חזבאללה ואיראן יחזרו להיות שחקנים מרכזיים ויהיו משוחררים מהפחד מפני הדב הרוסי.

המצב החדש-ישן עומד בפני ישראל, עלול להביא להסלמה בצפון בשל חישוב מוטעה של מי מהצדדים, או בשל ניסיון איראני להמשיך את ניסיונותיה לבנות חזית שיעית בגולן, בניהול חזבאללה. ישראל, הרגילה כבר לזירה המשתנה בכל תקופה קצרה, תיאלץ להמשיך ולפעול באופן יצירתי נגד האיומים המתרגשים עליה, בד-בבד עם המשך הדיאלוג הביטחוני והמדיני עם רוסיה, שעדיין תישאר לה השפעה בשטח, אם כי לא דומיננטית כפי שהייתה עד-כה.

לצד העירנות הביטחונית-צבאית בסמוך לגבול עם סוריה, ישראל תצטרך להיות מעורבת באופן עקיף במסלול הדיפלומטי המתבטא בשיחות השלום בג'נבה, שמטרתן להביא לפתרון פוליטי בסוריה. גם אם הסיכויים להסכמה פוליטית בין הפלגים השונים אינה גבוהה ואף על-פי שהיא אינה קשורה באופן ישיר לשיחות ולא משתתפת בהן, על ישראל לדאוג כי האינטרסים שלה יילקחו בחשבון בכל הסדר פוליטי עתידי בסוריה, ולשם כך היא יכולה לנצל הן את האמון והדיאלוג ההדוק שנוצרו עם הרוסים בחצי השנה האחרונה, והן את היחסים האסטרטגיים שלה עם ארצות-הברית.

עומר דוסטרי

עומר דוסטרי הוא מוסמך אוניברסיטת תל-אביב בתכנית לדיפלומטיה, עוזר מחקר במוקד הסייבר של "סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון", ומתמחה במכון למחקרי ביטחון-לאומי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.