בחירות 2015 בתורכיה: מנצחים ללא ניצחון

כל אחד מהצדדים בבחירות האחרונות שנערכו בתורכיה חש את עצמו כמנצח, על אף העובדה שכדי להרכיב קואליציה יאלצו כל הצדדים להתפשר על עקרונות יסודיים בעמדותיהם. ארדואן ופלגת ה AKP ממשיכים לשמור על כוחם כגוף הפוליטי החזק במדינה, אך לא הצליחו לזכות ברוב המושבים בפרלמנט. הכורדים הצליחו לעבור את אחוז החסימה הגבוה ולהיכנס לראשונה בתור מפלגה לפרלמנט, אך כנראה ייאלצו לוותר על שחרור מנהיגם הכלוא אם ירצו לקחת חלק בהרכבת הקואליציה. 

במבט על תוצאות הבחירות הכלליות של 2015 בתורכיה, נראה כי כל צד חש עצמו מנצח: "מפלגת העם הרפובליקנית" (CHP) ו"מפלגת הפעולה הלאומית" (MHP) חשות מנצחות היות ו"מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) לא זכתה למספר הכיסאות המיוחלים בפרלמנט התורכי. המפלגה הפרו-כורדית, "מפלגת העם הדמוקרטית" (HDP), עברה את אחוז החסימה והגיעה למעל 13 מנדטים ומובן מאליו שהיא רואה עצמה מנצחת. אך גם ה- AKP נוטה לראות את עצמה כמנצחת, על אף שהגיעה ל 41% מן הקולות בלבד ולא הגיעה ל-400 הכיסאות המיוחלים בפרלמנט.

למפלגת ה-AKP יש עוד כמה סיבות טובות להרגיש מנצחת, זאת למרות התרסקות חלומה להעביר את חוק שינוי שיטת הממשל מפרלמנטרי לנשיאותי בפרלמנט. ראשית, 41% אינם דבר של מה בכך, על אף שחלה ירידה של 9% ממספר הקולות בבחירות הקודמות (50%). חלקים גדולים מאד בתורכיה עדיין מאמינים ב- AKP ובעומד בראשה ארדואן (דווקא ארדואן ולא דאווטאוהלו, מיד נגיע לזה). זאת על אף ההתנהלות הדיקטטורית שבאה לידי ביטוי בחסימת אתרים ומאסר מתנגדי שלטון, דיכוי הפגנות "אירועי גזי" (Gezi Olayları) ביד קשה, המאבקים עם הנשיא הקודם, עבדוללה גול ועם תנועתו של איש הדת פתהוללה גולן. הפופולריות של ה AKP נמשכת גם לאור תופעת הזיופים בבחירות שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם (בבחירות הללו, למשל, הייתה הפסקת חשמל חמורה באחד המחוזות המיושבים ע"י הכורדים), מינויי קרובים, חשיפת השחיתויות מבית היוצר של משפחת ארדואן וראוותנותו המיותרת של "הארמון הלבן" שבנה לו האחרון מתוך אמונה שיהווה מקבילה ל"בית הלבן". ההוכחה הטובה ביותר לכך שכל הללו לא פגמו לחלוטין באהדה כלפי ארדואן, היא אחוזי ההצבעה הגבוהים עבור AKP בעיר סומה (Soma). כזכור, הטרגדיה בסומה, בה מכרה פחם קרס על עובדיו ומעל 300 איש נהרגו, התרחשה לפני כשנה. למרות ההאשמות הקשות כלפי הממשלה, ולמרות התקיפות שגילה ארדואן כלפי המפגינים נגדו כתוצאה מהאירוע, אחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר בסומה היו עבור ה-AKP.

ניצחון מאכזב. דאווטאוהלו וה AKP

AKP2

סיבה נוספת לניצחונה של AKP היא עצם העובדה שהבחירות לא הובילו לאופוזיציה משמעותית וחזקה נגד ה-AKP. ברור שמפלגת ה-HDP נגסה בקולותיה של מפלגת ה-AKP, שכן, שתי המפלגות הגדולות – MHP ו CHP שמרו, פחות או יותר, על מספר דומה של אחוזי הצבעה בהשוואה לבחירות הקודמות של 2011. מכאן עולה, שהתחזקותה של HDP לא בהכרח הייתה תוצאה של מחאה כנגד ארדואן או AKP, היות ואם באמת רצתה החברה התורכית להדיר את ארדואן מהזירה הפוליטית, הרי שאחוזי ההצבעה לאחת משתי המפלגות הגדולות, למרות הבעייתיות הרבה של התנהלות ראשיהן, היו גבוהים בהרבה ממה שהיו באמת. במלים אחרות: העם התורכי לא הוכיח התנגדות עזה כלפי AKP כמו שהוכיח, אולי, אהדה לרעיונות שהציעה מפלגת ה HDP. בנוסף על כך, מספר הקולות של שתי המפלגות הגדולות (42%) כמעט שווה למספר הקולות של מפלגת ה AKP, מה שבהכרח מעיד על כוחה הגדול של מפלגתו של ארדואן.

מפלגת ה-HDP עצמה הצליחה, ראשית לכל, הודות לאג'נדה הפרו-כורדית שלה וזאת למרות הניסיונות של AKP להציגה כ"מפלגת טרור כורדי" טרם הבחירות. הכורדים הם אלו שבאמת ניצחו בבחירות הללו, אבל הצלחת המפלגה לא נשענה רק על הכוח הכורדי אלא גם על ארגוני נשים, מיעוטים, הקהילה הלהט"בית ועל ארגוני ותומכי השמאל התורכי הרדיקלי. אבל, הישגה ההיסטורי של HDP  מעיד לא רק על יכולתו של העם התורכי לשנות גישה (להעדיף תמיכה במפלגה פרו-כורדית על פני מפלגת AKP, למשל), אלא גם על בגרותו של העם התורכי בכל הקשור לדמוקרטיה, זכויות אדם ושוויון. למרות שניצחונה של המפלגה שימח רבים בתורכיה ומחוצה לה, הרי שבתורכיה ה-HDP לא תמיד נתפשת באור חיובי. יש חשש גדול מפני דרישות טריטוריאליות ואחרות מצד האוכלוסייה הכורדית בתורכיה ובסביבותיה. העובדה ש HDP אינה מוכנה לוותר על שחרורו של אוג'לאן, מנהיג מחתרת ה-PKK הכלוא משנת 2001 בכלא התורכי, מהווה פרמטר מרכזי במשא ומתן ליצירת קואליציה בתורכיה כעת. קשה למצוא מפלגה, שתהיה מוכנה להסכים לשחרור של אוג'לאן כתנאי לכינון קואליציה, במיוחד כשכל המפלגות בלי יוצא מן הכלל חרטו על דגלן התנגדות לשחרורו כבר לפני הבחירות. ההצלחה של HDP, יחד עם הנאמר לעיל, נוגעת בנקודת מחלוקת מרכזית בתורכיה, בזהות הכורדית-תורכית ובהחלט פוגעת ביציבותה. כמה אירוני, ששנים רבות הואשמה מפלגת ה-AKP ביצירת הפרדה ומחלוקות פנים-תורכיות, ובסופו של דבר, דווקא אי ההצבעה למפלגה זו הביאה עמה פירוד אמיתי.

הישג היסטורי. מפלגת HDP הכורדית

HDP 1

למרות ניצחונה היחסי של AKP, עבור ארדואן עצמו מדובר בכישלון. ראשית, לאורך כל מסע הבחירות ובניגוד מוחלט לחוקה התורכית, ארדואן לקח חלק פעיל בקמפיין לטובת AKP. היות וראש הממשלה דאווטאוהלו הרבה פחות כריזמטי ובעל השפעה ממנו, ארדואן שב ולקח את המושכות לידיו ויצא לנאומים חוצבי אש, אם כי נזהר שלא לציין את שם המפלגה עבורה נלחם. העובדה שארדואן יצא במסר לעם התורכי רק שלושה ימים לאחר היוודע תוצאות הבחירות מעידה על אכזבתו יותר מכל. מעבר לכך, אסור לשכוח שיש בתוצאות הבחירות או באי ההצלחה היחסי של AKP  בגדר כישלון אישי של ארדואן; הרי מטרתו הייתה לשמש נשיא משפיע בסגנון האמריקאי וכשמטרתו זו נגוזה, הרי שהיה בכך בכדי להצביע על סירובו של העם לקבלו כנשיא. המספרים מוכיחים זאת יותר מכל: בבחירות לנשיאות בשנה שעברה, ארדואן זכה ל52% מהקולות, בעוד שבבחירות הנוכחיות מפלגתו ירדה ב11% והגיעה ל41% בלבד. אין פלא, שהירידה באחוזי האהדה כלפיו ובעיקר המהירות בה נעשו הדברים, תוך שנה בלבד, גרמו לארדואן להסתגר בארמונו ובעיקר לשמור על שתיקה בת מספר ימים.

הניסיונות לייסד קואליציה נמשכים נכון לכתיבת שורות אלו. מפלגת  AKP הודיעה לפני הבחירות שעל אף הצעדים שנעשו בכיוון התפייסות עם הכורדים (הכרה בשפה הכורדית, פגישות עם אוג'לאן וכיו"ב), חבריה לא יסכימו לשחרורו של האחרון. ה-HDP הודיעה שהקמת קואליציה עמה מחייבת את שחרורו של אוג'לאן. מפלגות ה-CHP וה- MHP הודיעו שלא יסכימו לשינוי שיטת הממשל בתורכיה מחד ולא לשחרור של אוג'לאן מאידך. בימים האחרונים מפלגת ה-MHP הודיעה שלא תשב בקואליציה עם CHP. ה-CHP לעומת זאת, הייתה מוכנה להקים קואליציה עם AKP  בתנאי שקיליצ'דאראוהלו, יו"ר המפלגה, ישמש כראש ממשלה למשך שנתיים. בתגובה אמר דאווטאוהלו בזלזול שזה יקרה רק "ב-1 באפריל". הניסיונות להקמת קואליציה יוכלו להימשך לתקופה של עד שלושה חודשים מיום הבחירות ויתכן מאד, שבכדי לכונן קואליציה שכזו יסכימו המפלגות, אולי רק חלקן, לפשרות פוליטיות ואחרות. אם לא תקום קואליציה, אזי תורכיה תאלץ לבחור שוב. לא בהכרח שבבחירות האלה, אם תצאנה לפועל, תוצאות הבחירות הנוכחיות תחזורנה על עצמן, במיוחד על רקע האהדה הרבה עדיין, יחסית, כלפי מפלגת ה-AKP. מה שבטוח הוא, כי ארדואן יצטרך לצאת מהארמון הלבן ולהתחיל להתרגל למה שכל פוליטיקאי בסדר גודל שלו מכיר היטב: לאכזבות.

אפרת אביב

ד"ר אפרת אביב היא מרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.